<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין שס"ג—שס"ה</h1>
<h2>דף כא:</h2>
והמצוה השס"ג היא שהזהיר המלך מהרבות סוסים והוא אמרו ית' (שופטים י"ז) לא ירבה לו סוסים. וגדר זה שלא יהיה לו סוס רץ לפניו ואפילו סוס אחד בטל לא יהיה אצלו אלא הבהמה שירכב עליה לבד או סוסים שישימם באורוות כדי שיהיו מוכנים למלחמה ירכבו עליהם הפרשים אבל לעצמו לא יהיה לו אלא בהמה אחת לבד. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשני מסנהדרין (כ"א:). והמצוה השס"ד היא שהזהיר המלך מהרבות נשים והוא אמרו ית' (שם) לא ירבה לו נשים. וגבול זה שלא יוסיף על שמונה עשרה נשים בכתובה וקידושין. וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן בשני מסנהדרין (כ"א.:). וכשהוסיף עליהן לוקה. והמצוה השס"ה היא שהזהיר המלך מהרבות ממון מיוחד לעצמו והוא אמרו (שם) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. וגבול זה שלא יהיה מן הגודל אלא בשיעור מה שיוציא על מרכבתו ועבדיו המיוחדים לו. אבל שיקבץ ממון שיהיה לתועלת ישראל כלם הנה זה מותר. וכבר באר האל יתעלה בכתוב טעם שלש מצות אלה, רצוני לומר לא ירבה לו סוסים ולא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו, ובעבור שנודע טעמם וסבתם הגיע בעבורם מהנטיה מהדת מה שכבר התפרסם מספור שלמה עליו השלום עם גודל מדרגתו בידיעה ובחכמה והיותו ידיד יה. אמרו (שם) שיש בזה רמז והערה לאנשים שהם אילו ידעו טעמי המצות כלם יקרה להם הנטיה. כי אם זה השלם בחכמה הגדול במעלה כבר דמה בזה וחשב שאין הפעולה הזאת בהכרח סבה לעבירה ההיא מה יהיה שכל ההמון עם חולשתו. הנה יחשבו בהם ויאמרו כלום היה אסור כך או צוה בכך אלא מפני כך, אני אהיה נזהר מן הדבר שבעבורו צוה במצוה הזאת ולא אשים לב עליה. ואז יהיה נפסד יושר הדת. ולכן הסתיר האל יתעלה טעמם. ואין מהם גם אחת שאין לה טעם ועלה וסבה, אבל רוב הטעמים ההם היה מן הצורך, שלא ישיגם שכל ההמון ולא יבינם. והם כלם כמו שהעיד הנביא ואמר (תהל' י"ט) פקודי י"י ישרים משמחי לב.
